פסק-דין בתיק רע"א 1383/07

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעורים ובקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 15.1.2007 (ה"פ 5031/05, בש"א 4407/05, בש"א 5494/05, בש"א 5588/05, כבוד השופטת ר' ברקאי), ומיום 8.7.2007 (ת"א 7180/06, בש"א 4401/06, בש"א 4205/06, כבוד השופט א' יעקב).

רקע

1.        מצויים לפנינו מספר הליכים (ערעורים ובקשות רשות ערעור), ולמען הבנת הדברים צריכים אנו להתחיל בהתחלה. מעשה הבראשית של כל ההליכים אשר לפנינו הינו הסכם מיום 18.6.1995. ההסכם נחתם בין מושב שתולים שהוא המערער בע"א 1612/07 ובע"א 8750/07, המשיב 1 ברע"א 1383/07 והמשיב 1 ברע"א 4932/07 (להלן: מושב שתולים או המושב) לבין חברת שמעון צרפתי בע"מ שהיא המבקשת ברע"א 1383/07, המשיבה 2 ברע"א 4932/07 והמשיבה 5 בע"א 1612/07 (להלן: חברת צרפתי), וחברת המושבים שהיא המבקשת ברע"א 4932/07, המשיבה 4 בע"א 1612/07 והמשיבה 2 ברע"א 1383/07 והמשיבה 1 בע"א 8750/07 (להלן: חברת המושבים). מטרתו של ההסכם הייתה הקמת יחידות דיור על ידי חברת צרפתי בתחום מושב שתולים. על פי ההסכם, המושב אשר היה מעוניין בהגדלת מספר התושבים החליט, באישור מינהל מקרקעי ישראל, למנות את חברת המושבים כיזם לבניית יחידות הדיור הנוספות, והמושב וחברת המושבים מסרו לידי חברת צרפתי את עבודת ביצוע בניית יחידות הדיור. בתמורה, התחייבה חברת צרפתי לשלם לחברת המושבים סך של 12.6 מיליוני ש"ח, אשר יתחלק בין חברת המושבים לבין המועצה האזורית באר-טוביה שהיא המשיבה 2 בע"א 8750/07 והמשיבה 2 בע"א 1612/07 (להלן: המועצה האזורית באר-טוביה או המועצה האזורית) (להלן: ההסכם).

2.        בעקבות ההסכם נפתחו שני הליכים משפטיים על ידי מושב שתולים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. האחד, עוסק בשאלה האם קיבל המושב את התמורה המגיעה לו, על פי טענתו, מההסכם. על החלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך זה (ת"א 7180/06, בש"א 4401/06, בש"א 4205/06, כבוד השופט א' יעקב) מונח לפנינו ע"א 8750/07 (להלן: התביעה בעניין התמורה). השני, עוסק בסוגית מס השבח בגין העברת הזכויות במקרקעין לאור ההסכם. המושב הגיש תובענה לסעד הצהרתי, לפיו התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות הדרישה לתשלום מס השבח. לחילופין, הוא עתר לסעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי במידה והוא חייב בתשלום מס שבח, אזי חלה חובת התשלום על חברת צרפתי, מועצה אזורית באר טוביה, חברת המושבים וכן על יעקב אביבי שהוא המשיב 3 בע"א 1612/07 והמשיב 3 בע"א 8750/07 (להלן: יעקב אביבי) ביחד ולחוד. על החלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך זה (ה"פ 5031/05, בש"א 4407/05, בש"א 5494/05, בש"א 5588/05, כבוד השופטת ר' ברקאי) מונחים לפנינו ע"א 1612/07, רע"א 1383/07 ורע"א 4932/07  (להלן: התביעה בעניין מס השבח).

3.        בתביעה בעניין התמורה טען מושב שתולים כי יעקב אביבי - שמונה ליו"ר ועד המושב על ידי רשם האגודות השיתופיות שהוא המשיב 4 בע"א 8750/07  (להלן: רשם האגודות השיתופיות) - ביחד עם המועצה האזורית וחברת המושבים עשו יד אחת על מנת לגזול את כספי התמורה המגיעים למושב בגין העברת הזכויות במקרקעין של המושב במסגרת ההסכם. יעקב אביבי, המועצה האזורית, חברת המושבים ורשם האגודות השיתופיות הגישו בקשות לסילוק התובענה על הסף. ביום 8.7.2007 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב) למחוק את התובענות כנגד יעקב אביבי, המועצה האזורית וחברת המושבים ולדחות את התובענה כנגד רשם האגודות השיתופיות. בית המשפט המחוזי קבע כי בכל הנוגע ליעקב אביבי, המועצה האזורית וחברת המושבים, על אף חלוף מועד ההתיישנות, אין לקבל טענה זו משום שלא נטענה בהזדמנות הראשונה כנדרש על פי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 וההלכה הפסוקה. אולם נקבע כי המושב יצר מצג לפיו זנח את טענותיו. בנוסף נקבע כי היה על המושב לציין את דבר ניהולו של ההליך המשפטי בדבר מס השבח בייחוד מקום בו מדובר באותה תשתית עובדתית ובאותם צדדים. אך הנימוק העיקרי למחיקת התובענה כנגד יעקב אביבי, המועצה האזורית וחברת המושבים נעוץ בטענת העדר עילת תביעה. נקבע כי גם אם יעלה בידי המושב להוכיח את כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, הוא לא יזכה לסעד המבוקש, שכן מכתב התביעה ומנספחיו עולה כי המושב מלכתחילה לא היה זכאי לכספי תמורה בעד העסקה, וכי לא ניתנה התחייבות שכזו. יתר על כן, נקבע כי על פי הודאתו של המושב הושקעו בו מרבית כספי התמורה מההסכם. בכל הנוגע לתובענה כנגד רשם האגודות השיתופיות נקבע כי היא התיישנה מכיוון שחלפו כעשר שנים מיום גילוי עילת התביעה ועד לפתיחת ההליך. אשר על כן התובענה כנגד הרשם נדחתה על הסף.  

4.        מהתביעה בעניין מס השבח עולה כי ביום 21.6.1998 נשלחה אל מושב שתולים, מטעם מנהל מס השבח, דרישה להגיש הצהרה בעניין העברת הזכויות במקרקעין בעקבות ההסכם. ביום 30.7.1998 הוציא מנהל מס שבח למושב שומה בהיעדר הצהרה כאשר שווי המכירה נקבע על 3 מליון ש"ח. שומה אשר תוקנה מאוחר יותר, והועמדה על סך של 3.344 מליון ש"ח. ביום 15.2.1999 הגיש המושב השגה על השומה. בעקבות משא ומתן אשר נוהל בין ב"כ המושב דאז לבין מנהל מס שבח, תוקנה השומה והועמדה על סך של 3 מליון ש"ח. השומה המתוקנת נשלחה אל המושב ביום 18.10.1999. ערר על ההחלטה בהשגה, בהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג- 1963 לא הוגש לבית המשפט המחוזי. מאחר והמושב לא שילם את המס, החל מנהל מס שבח לנקוט הליכי גביה כנגד המושב; בהתאם נשלחו אל המושב התראות לתשלום, כאשר ההתראה האחרונה נשלחה ביום 1.2.2005. לנוכח נסיבות אלו הגיש המושב את תביעתו האמורה לסעד הצהרתי, כאשר הסעד הראשון המבוקש הוא סעד בדבר בטלות דרישת מנהל מס שבח לתשלום מס השבח, והסעד החילופי, הוא הצהרת בית המשפט כי במידה והמושב חייב בתשלום מס שבח, על פי הוראות חוק מס שבח, אזי חלה חובת התשלום על יתר המשיבים בתביעתו.

           בכל הנוגע לסעד הראשון המופנה כנגד מנהל מס שבח שהוא המשיב 1 בע"א 1612/07 (להלן: מנהל מס שבח) נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי כאשר מותווית בחוק דרך לתקיפת החלטות של הרשות המנהלית הרי שיש ללכת בדרך זו ואין לאפשר את ביטול ההליך הקבוע בחוק או עקיפתו בדרך של הגשת תובענות רגילות, כגון המרצת פתיחה במקרה דנן. אשר על כן, אין לאפשר לחייב לעקוף את הדרך שנקבעה בדרך של פתיחת הדלת הדיונית בפניו במסגרת של תובענה לבית המשפט. מכאן משחלף המועד להגשת ערר על החלטת רשות המס הפכה החלטת הרשות למעשה גמור ויש לראות בהחלטתו כמעשה בית דין. לאור האמור דין תביעת המושב אל מול מנהל מס שבח להדחות על הסף.

           בכל הנוגע לסעד החלופי המופנה כנגד חברת צרפתי, מועצה אזורית באר טוביה, חברת המושבים ויעקב אביבי נקבע כי אין לדחות סעד זה מחמת התיישנות ושיהוי. בכל הנוגע לטענת העדר יריבות נקבע כי חברת צרפתי אשר הינה צד להסכם אינה יכולה להעלות טענה שכזו בשלב זה של ההליך, אך טענה זו תקפה לגבי המועצה האזורית ויעקב אביבי אשר אינם צדדים להסכם, ולכן נדחתה התביעה כנגדם על הסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי:

"המושב טען בחצי פה לדבר אחריות אישית של מר אביבי, בהיותו ראש הועד של מושב שתולים בעת החתימה על ההסכם הנדון אך לא ביסס אותה לא על תשתית עובדתית ולא משפטית. מקום שביקש המושב לבסס אחריות אישית של אורגן בתאגיד היה עליו להתכבד ולעשות כן וזאת כאמור לא עשה. כך גם באשר לתביעתו אל מול המועצה האזורית באר טוביה. טענת המושב כי כספי התמורה החוזית הועברו בחלקם גם למועצה האזורית באר טוביה לא בוססו ולא אף בראשית ראיה ובהעדר המועצה כצד להסכם אין ליחס לה את שאינו קיים. יש להניח כי המועצה האזורית קיבלה כספים המגיעים לה מכוח היותה רשות מקומית, שבתחומה בוצעה עסקת הפיתוח במקרקעין הנדונה, ולא מכוח היותה צד להסכם".

           ביחס לחברת המושבים וחברת צרפתי נקבע כי ענינה של התובענה, אותה הגיש המושב, הינה פרשנותו של ההסכם אשר נחתם בין הצדדים, אך לנוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים המחייבת שמיעת עדים רבים הנוגעים בדבר, יש לומר כי הליך של המרצת פתיחה, הנועד לברר עניינים קצרים, אינו מתאים להליך הנדון ומחייב הגשת תביעה בסדר דין רגיל. בית המשפט המחוזי שקל את מחיקת התביעה מטעם זה אך מצא לנכון שלא לגרום לאיבוד זמן נוסף והורה להסב את התובענה לתובענה לסעד הצהרתי, אשר תתברר בסדר דין רגיל. בסיכומו של דבר נקבע כי התובענה כנגד מנהל מס שבח - נדחית. התובענה כנגד יעקב אביבי ומועצה אזורית באר טוביה - נדחית, והתובענה תמשך כנגד חברת צרפתי וחברת המושבים בסדר דין רגיל.

           מכאן הערעורים ובקשות רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

ע"א 8750/07 - תביעה בעניין התמורה

5.        מושב שתולים טוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את תביעתו כנגד רשם האגודות השיתופיות בשל התיישנות וזאת מכיוון שלטענתו פעולותיו של יעקב אביבי אשר מונה על ידי הרשם התגלו לכל המוקדם במועד סיום כהונתו של מר אביבי בחודש ספטמבר 1999. עוד הוא טוען כי הבעיה המתעוררת במקרה דנן מצדיקה עיכוב במרוץ ההתיישנות לאור "בעיית הנציג" אשר עולה מפעולתו של מר אביב כיו"ר ועד. לשיטתם פעולותיו הנגועות בהפרת חובת אמונים לאגודה לא היו בידיעת חברי האגודה, והתגלו רק לאחר מכן. בנוסף נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר מחק את התובענה כנגד יעקב אביבי, המועצה האזורית וחברת המושבים, על בסיס נימוק של העדר עילה. לטענת המושב אין מקום למחוק את התובענה מטעם זה שכן כתב התביעה מכיל עילות של עושק, גזל, הפרת חובת אמון והצגת מצג שווא, הראויות להתברר בבית המשפט. כמו כן עולות שאלות של פרשנות ההסכם שלא ניתן לפרשו רק על סמך לשונו, כפי שעשה בית המשפט המחוזי. על כן לטענתו מחיקת התובענה על הסף בשלב זה אינה ראויה ופוגעת באורח בלתי מידתי בזכויותיו, ויש להורות על בירור התובענה בבית המשפט המחוזי.

6.        רשם האגודות השיתופיות סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו הפניה האחרונה מטעם חברי המושב אליו נעשתה ביום 7.2.1996 ונענתה ביום 6.3.1996. אין מחלוקת כי מתאריך זה לא הייתה כל פניה נוספת מטעם המושב לרשם משכך חלפו למעלה מעשר שנים מעת היווצרות העילה עד הגשת התובענה ומכאן שבצדק נקבע כי התובענה ביחס אליו התיישנה. כמו כן, טוען הרשם כי כתב התביעה אף לא מעלה כל עילה נזיקית כנגדו.

7.        חברת המושבים, המועצה האזורית ויעקב אביבי, אף הם, סומכים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי המושב קיבל תמורה נכבדת מהעסקה בסך של מיליוני שקלים, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף הם טוענים כי התנהלותו של המושב אינה כנה שכן מצד אחד הוא מבקש תמורה נוספת בעד העסקה ומן הצד השני הוא מבקש פטור מתשלום מס שבח. כמו כן, לטענתם כפי שנקבע אין בכתב התביעה כל עילה נזיקית או חוזית אשר אם תוכח יש בה כדי להועיל למושב. יתר על כן, לשיטתם התנהלות המושב במשך השנים מלמדת כי הוא עצמו לא רואה כל פסול בהסכם, ונראה כי הוא זנח את תביעתו כאשר המתין למעלה מ- 11 שנים לבירורה בבית המשפט, וכאמור רק מטעמים פרוצדוראליים לא נדחתה התובענה לאור התיישנותה. בסיכומו של דבר מבקשים חברת המושבים המועצה האזורית ויעקב אביבי לדחות את הערעור.

ע"א 1612/07, רע"א 1383/07, רע"א 4932/07 - התביעה בעניין מס השבח

8.        מושב שתולים טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יש למחוק את התובענה כנגד מנהל מס שבח. לטענתו יש בנסיבות המיוחדות של מקרה זה כדי לאפשר לו לתקוף את החלטתו של מנהל מס השבח, על אף שלא ננקטה פעולה במישור המנהלי, כפי שדורש החוק. לטענתו במקרה הנדון נגבה מס יתר ונשלחה דרישה שגויה לתשלום מס. על כן האינטרס הציבורי מחייב בירור התובענה בבית המשפט למען בחינת התנהלות מנהל מס השבח, אשר הפר את חובת ההגינות ומעל בתפקידו, לטענתו של המושב. בכל הנוגע לדחיית התובענה כנגד יעקב אביבי ומועצה אזורית באר טוביה  בשל היעדר עילה, נטען כי על אף שהם אינם צדדים פורמאליים להסכם, הם היו מעורבים בו באופן אקטיבי ביותר והיו שותפים למעשי העושק והגזל של כספי המושב. על כן, לטענתו של המושב, אין זה מקרה קיצוני אשר מצדיק את דחיית התביעה על הסף.